מהו שיאצו?

שיאצו היא תורה המגיעה מיפן, שם התפתחה במשך אלפי שנים, אך התבססה רק בתחילת המאה ה-19. בשנת 1964 הכיר משרד הבריאות היפני כשיטת טיפול מוכרת ורשמית, ובשנות ה-70 הגיע השיאצו גם למדינות המערב, כולל ישראל.

מטרת הטיפול היא להביא את הגוף לאיזון, לעודד זרימה תקינה של אנרגיה ולמנוע התפתחות מחלות.

כמו דיקור סיני, גם שיאצו נשענת על תיאוריית הרפואה הסינית המסורתית, ואף היא פועלת על העיקרון של ערוצים אנרגטיים (מרידיאנים) ונקודות דיקור. בשל כך היא נקראת לעיתים אקופרסורה.

ההנחה המרכזית של השיטה היא כי בגוף האדם קיימים ערוצי אנרגיה בלתי נראים (מרידיאנים), אשר משפיעים ומושפעים מהאיברים הפנימיים. במהות הטיפול הינו איזון בין ובתוך הערוצים האנרגטיים הללו, ועבודה על שרירים ומפרקים באספקט הפיזיולוגי והאנרגטי.

פירוש המילה שיאצו הוא אצבע (shi) לוחצת (atsu), אך הטיפול מתבצע באמצעות אצבעות, אגודלים, מרפקים, ברכיים וכפות רגליים. טכניקת הלחיצה המיוחדת, בה מתבצעות לחיצות בנקודות זהות לנקודות הדיקור, מסייעת לפתוח חסימות אנרגטיות ולשחרר שרירים מכווצים.

על-פי גישת הרפואה הסינית, הגוף הוא מיקשה אחת שלא ניתנת להפרדה לתתי חלקים. לכן שיטת השיאצו פועלת להשגת איזון אנרגטי בגוף כולו, לפי התפיסה שהדבר מאפשר לגוף לרפא את עצמו ולגייס את האנרגיה הדרושה בכדי להילחם במחלות שונות.
 

מהו זן שיאצו?

זן שיאצו הוא סגנון טיפול שהתפתח במהלך המאה ה-20 ביפן ושוכלל על-ידי פרופסור שיזוטו מסונאגה.

מסונאגה נולד ביפן, למשפחה בה תירגלו שיאצו. הוא למד פסיכולוגיה ורפואה סינית באוניברסיטת קיוטו, היה תלמידו של נמיקושי, מייסד תורת השיאצו הקלאסית ולימד במשך שנתיים בבית הספר שלו, ובמשך עשר שנים במכון היפני לשיאצו. מסונאגה התעמק בטקסטים הרפואיים הסינים ומתוכם חקר את ההיבטים הקליניים והפרקטיקה של השיאצו. הוא התבונן בעולם המודרני והבין שכמו שאורח חיינו השתנה לאורך השנים, וכבר אינו דומה לזה שהיה נהוג בסין וביפן לפני מאות שנים, כך גם טיפול השיאצו צריך להשתנות.

מסונאגה הרחיב את מסלולי המרידיאנים הקלאסיים לכל הגוף, שיכלל את שיטות האבחון והפך את הטיפול לעדין יותר.

כפרופסור לפסיכולוגיה הכיר מסונאגה גם בחשיבות הטיפול בנפש האדם. הוא ראה בפיזי והרוחני (הגוף והנפש) אחד. שני חלקים של אותו השלם. הפיזי והרוחני באים לידי ביטוי בטיפול בהתייחסות לא רק לתסמינים פיזיים, אלא גם למצבו הרגשי והנפשי של המטופל.

בכך הביא מסונאגה שינוי תפישתי של מושג הריפוי ויצר את הבסיס לרפואה ההוליסטית.

זן בודהיזם מכוון להכרת המציאות כפי שהיא ולנוכחות מלאה כאן ועכשיו. עיקר העבודה בזן בודהיזם מתבצעת באמצעות מדיטציה (ישיבת זן) של קשב פתוח. מסונאגה תרגל זן בודהיזם והדבר השפיע על השיטה שיצר ומוטמע עמוק בתוכה. הטיפול בזן שיאצו לוקח את המטפל והמטופל יחד לסוג של מדיטציה. אפשר לראות זאת כסוג של מסע פיזי ורוחני משותף, בו המטופל יכול להרפות עד כדי מצב של כמעט שינה, אך תוך כדי הקשבה לגוף ולצרכיו, בעוד המטפל פועל להשבת האיזון של הגוף, הן באמצעות מגע והן באמצעות התכוונות מנטאלית.

ההבדל העיקרי בין שיאצו קלאסי לזן שיאצו הוא בשיטות הפעלת הלחץ ובהתייחסות מעט שונה לגבי מיקום המרידיאנים בגוף. בטיפול שיאצו עובדים תמיד על האיזון בין מקומות של חסר למקומות של עודף בגוף, אך בזן שיאצו לרוב מחזקים את המקומות החלשים, מתוך הבנה שחיזוקם יביא לפיזור האנרגיה העודפת.
 

על הטיפול בשיאצו

הטיפול בשיאצו מתבצע כאשר המטופל שוכב על גבי מזרן או מיטת טיפולים, בלבוש מלא, והוא נעים מאוד, משחרר ומרגיע.

הטיפול מתחיל באבחון קצר, המאפשר למטפל ללמוד על מצבו הפיזי והנפשי של המטופל ולהתאים לו את הטיפול הנדרש, הכולל לחיצות ומתיחות ברוב חלקי הגוף.

במהלך הטיפול מרגישים לרוב תחושה של שלווה, רוגע, ומעין ריחוף בין מצב של שינה לעירות. תחושת השלווה עשויה להתפוגג במהלך היום, אך השפעת הטיפול נמשכת גם כמה ימים לאחר הטיפול.

השיאצו מעולה כרפואה מניעתית, מחזק את המערכת החיסונית, תורם לרגיעה כללית, מוריד משמעותית את רמות המתח והלחץ ומעלה את המודעות הגופנית-נפשית-רגשית.

באמצעות השיאצו ניתן לטפל במגוון בעיות, כגון: כאבי גב, כאבי ברכיים, כאבי מחזור וכאבים נוספים, דלקות, פריצת דיסק, בעיות במערכת העיכול, בדרכי הנשימה ובעור, כאבי ראש ומיגרנות, בעיות גניקולוגיות, תסמונת קדם ויסתית, נדודי שינה, לחץ, חרדות, דיכאון ובעיות נפשיות נוספות.

הטיפולים מתאימים לכל גיל, כולל ילדים, אוכלוסיה מבוגרת ונשים בהריון.

ברוב המקרים ניתן להרגיש את השפעתו החיובית של השיאצו כבר מהטיפול הראשון. אך כדי להתגבר על בעיות עמוקות, או בכדי לטפל במספר בעיות, נדרשת סדרה של מספר טיפולים, בתדירות המתאימה למצב המטופל.